מה זו האובססיה הזו? נדמה שכולם רוצים להישאר צעירים לנצח. אני מבינה, הזדקנות זה לא דבר סימפטי במיוחד, אבל הרבה אנשים צעירים ובריאים נחשבים פגי תוקף בעיני עצמם ובעיני החברה.
הרבה נשים מגיל מסוים לא אוהבות לחשוף את גילן. חלק מכללי הנימוס הן לא לשאול אשה מה הגיל שלה או כמה היא שוקלת. כמה היא שוקלת זה עניינה בלבד, אני מסכימה (האובססיה לרזון זו בעיה אחרת). אבל למה גיל של אדם הוא מקור לבושה?
פעם שאלתי מישהי בת כמה היא. והיא החזירה לי בשאלה – בת כמה אני נראית? זו שאלה מכשילה שאין איך לענות עליה. ואין תשובה נכונה. הכלל הלא כתוב הוא לענות 10-15 שנים פחות ממה שעולה לך בראש. מסתבר שהיא הייתה בת 26 בערך, שזה קרוב לגיל שלי עכשיו. היא התאכזבה כשאמרתי לה שהיא נראית בת 26. רצתה להיראות בת 18. למה זו אמורה להיות מחמאה לאשה בוגרת כשאומרים לה שבלי תעודת זהות עלולים לחשוב שהיא קטינה?
כולם רוצים להישאר צעירים במדיות החברתיות
באינסטגרם האובססיה להישאר צעירים לנצח הפכה לשגרה. יש כאלה שעושים שם קריירה מתמונות ערוכות מדי וניתוחים פלסטיים. זה עצוב לחשוב שבני אדם, ונשים בפרט, הם פגי תוקף בפני החברה. גם בתוכניות ריאליטי למיניהן יש דגש על אנשים צעירים. אפילו בתוכניות שמציגות כשרון, שבו לכאורה הניסיון מהווה יתרון. אני לא אומרת שאנשים צעירים לא יכולים להיות מוכשרים. אבל במקרים רבים התוכניות האלה מפספסות אמנים שכבר יודעים מי הם מבחינה מוזיקלית ואיזה סוג של שירים מחמיאים לגוון הקול שלהם.
להישאר צעירים זה חשוב אם רוצים להתפרסם
יש הרבה זמרים בפוטנציה שרוצים לפרוץ לתודעה. התעשייה “מקבלת” זמרים מבוגרים רק אם הם התפרסמו כשהיו צעירים. גם אם זמר בוגר יגיע לתוכנית כישרונות, השופטים יטענו הרבה פעמים שהמתמודד בשל מדי ואין מה לעשות איתו. שזה אומר במילים אחרות שהוא לא יהיה פופולרי ברשתות החברתיות ושאי אפשר להלביש עליו תדמית שנקבעה על ידי ההפקה.
אז במקום מועמד בוגר הרבה פעמים מביאים אנשים צעירים שלא תמיד בטוחים מה הכיוון שלהם מבחינת קריירה, מה הסגנון שמחמיא לקול שלהם, או מה התדמית שהם רוצים ליצור לעצמם. וגם אם כן, הרבה יותר קל לשכנע אותם לעשות משהו אחר. אז קל להפוך אותם למשהו שיביא רייטינג, שזה בעצם האינטרס היחיד של יוצרי התוכנית. זה הרבה יותר מושך ליצור קלישאה של צעיר חסר ניסיון שלא מודע לכישרון שלו.
הנה דוגמה למה שהיה קורה בריאליטי בעולם מקביל שאני הייתי מנהלת (אחח איזה עולם יפה) – דה וויס לפנסיונרים בלבד, תוצרת הולנד:
להישאר צעירים זה חשוב כשרוצים להשיג מטרות
כיום צעירים מרגישים לחץ להשיג מטרות כמו קריירה, משפחה ועושר, עד גיל מסוים. לחץ זה מושפע על ידי כמה גורמים. אנשים רבים בשלהי שנות ה-20 שלהם ממהרים להתחתן. בכל חתונה אומרים לרווקים “בקרוב אצלך”. כל הזמנה לחתונה היום מפורסמת ברשתות החברתיות. אנשים מפרסמים הישגים ברשתות החברתיות, בין אם זה זוגיות או עבודה חדשה. יש כאלה שעושים קריירה מלצלם את עצמם בכל מיני מקומות בעולם ולמכור (תרתי משמע) לאחרים את האשליה שהם הגיעו לחלום הנכסף.
מהי המטרה הנכספת של הצעירים היום?
נראה שהחלום הוא להיות עשיר כמה שיותר, בגיל כמה שיותר צעיר, ולטייל בכמה שיותר מקומות בעולם. אבל איפה העבודה הקשה? איפה הבנייה של זהות אישית? יש בעייתיות שנובעת מכך שעד גיל 20-21 אנחנו נמצאים במסגרות שבהן אומרים לנו מה לעשות, וישר לאחר מכן משליכים אותנו לחיים האזרחיים. אחרי שסיימנו את הצבא (או את בית הספר לאלה מאיתנו שלא התגייסו) אנחנו צריכים בפעם הראשונה ללמוד איך לסמוך על עצמנו ולקבל החלטות למרות שעד אז הטילו עלינו החלטות מלמעלה. לא פשוט להיות צעיר.
עם הצורך באים הנצלנים
אני זוכרת שלפני כמה שנים מישהי בפייסבוק שלי התחילה לפרסם פוסטים לא ברורים על איך שהיא מטיילת בהרבה מקומות בעולם וכמה כיף לה. לא הבנתי למה היא מפרסמת על זה כל כך הרבה ולא מפרטת איך הגיעה למקומות האלה. רק אחר כך הבנתי שהיא נתפסה בפיתיון של תרמיות פירמידה. בתרמיות פירמידה רמאים נתפסים כמו עלוקות לצעירים אבודים שרק סיימו את השירות הצבאי. הם מוכרים להם את החלום להתעשר ולהיות שייכים לקהילה שהם איבדו בסיום התיכון והצבא. הנה סרטון על הנושא. הסרטון הוא מלפני 4 שנים, אבל לפי התגובות נראה שהארגון הזה עדיין פעיל:
מה עושים כשבכל מקום משדרים לנו שהעולם שייך לצעירים?
אני תמיד מנסה להזכיר לאחרים ולעצמי, שאף פעם לא מאוחר מדי כל עוד אתה חי ונושם. החברה שלנו מעבירה לנו מסרים שאנחנו צריכים לבצע מטרות שנקבעו לנו מלמעלה. אם הגענו לגיל מסוים אז איחרנו את הרכבת, או שזה לא נראה טוב. מכל מקום שואלים אותנו בצורה ישירה או עקיפה – למה לא יצאת עדיין מהבית של ההורים? למה אין לך קריירה מסודרת? בת זוג? ילדים? ברור שיש דבר כזה שנקרא ביולוגיה שמשפיע על הגיל שבו נוכל להביא ילדים. אבל התפתחות המדע מגמישה הרבה יותר את הגיל הזה. כיום אפשר להקפיא ביציות, ובבוא העת לבדוק ולטפל בהרבה סיבוכים שעלולים לצוץ בהיריון בגיל מבוגר.
לכל אחד יש את הדרך שלו בחיים
כל אחד מגיע להבנה של מה שמתאים לו בשלב אחר. בנוסף, זה לוקח זמן להאמין בעצמך ולהתגבר על קשיים שחסמו אותך מלהיות בטוח בעצמך כשהיית צעיר יותר. לא כולנו מתחילים מאותה נקודת פתיחה וזה בסדר. אל תשוו את עצמכם לאחרים, תשוו את עצמכם לאיפה שהייתם לפני כמה שנים. רוב הסיכויים שהתקדמתם מאז. רוב הסיכויים שלא הייתם רוצים לחזור לאיפה שהייתם פעם, צעירים ומבולבלים. לחשוב שאתם בפיגור במירוץ החיים רק מוסיף לחץ מיותר.
והנה שיר שהזמרת הזו כתבה לעצמה “ממרומי” גיל 30.
No, I’m not twenty anymore
Don’t try to make me feel insecure
‘Cause I’m aging like wine
I get better with time, yes, I do
and if one thing’s for sure
I don’t wanna be twenty anymore
Photo by Kelsey Chance on Unsplash
4 Comments
motior
גם אני הרגשתי מבוגר בגיל 30… ובגיל 40 עוד יותר. גיל 50 היה פחות גרוע 🙂
יש יתרונות וחסרונות לכל גיל לדעתי אבל את מאוד צודקת בכך שנראה שכולם רוצים להיות צעירים
cutiepieblogx
מעניין שבגיל יותר מבוגר פחות דאגת מזה.
arikbenedek
כל כך נוח לי ב”איך שאני נראה” [ יש לי גנטיקה מעולה, ששימשה את היינלין כבסיס להפרייה מכוונת בין בני אדם, כדי ליצור אריכות ימים מובהקת – הוא קרא לזה: הזדקנות מאוחרת ], שמעולם לא טרדתי את מוחי ואת ראשי ב”היות צעיר”.
לגבי הצערים עצמם, הם תוצרי התרבות שלהם. רק מעטים מהם, כמו בכל הדורות הקודמים של הצעירים, יעצרו לרגע ויחשבו על “עדריות חייהם”.
cutiepieblogx
לגבי המשפט האחרון – זה מה שאני מנסה לעשות בבלוג הזה, להתחיל לחשוב. אולי הרוב ימשיכו להיות עדר. מעטים יקשיבו. ובשביל המעט הזה אני כותבת