יש לי הרבה דברים קטנים שאני צריכה לעשות באתר. דברים שמשנים את זמן הטעינה של האתר ואת הדירוג של האתר בגוגל, כמו העלאה של תמונות בגודל מוקטן, האופן שבו אני כותבת את הטקסטים, התצוגה המקדימה של הפוסטים כשמחפשים אותם בגוגל.
הבלוג שלי בישראבלוג הוא מאוד אינטואיטיבי, אני זורקת לשם מחשבות ואז מסדרת אותן. אבל כשפתחתי את האתר הזה הציפייה שלי לשלמות גרמה לכך שלא כתבתי פה פוסט חדש כבר כמעט 4 חודשים. אני חייבת להודות לקהילת פרפרים שנתנה לי מוטיבציה לכתוב. ברגע שראיתי את הבלוג שלי ברשימת הבלוגים המנומנמים הבנתי שהגיע הזמן לעדכן פה.
בנוסף, חשבתי על האתר הזה בתור אתר שנותן מוטיבציה לעשות דברים. את התלונות השארתי לישראבלוג. אבל לחכות לרגעים שבהם אני מרגישה טוב כדי לכתוב, זו לא הסיבה שבגללה פתחתי את האתר. פתחתי את האתר כדי לתת מוטיבציה לאחרים ולעצמי דווקא ברגעים הפחות טובים. כי הרי אין דבר כזה רגע מושלם. כולנו מתמודדים עם חוסר בטחון. תמיד אפשר למצוא סיבות לדחות את החלומות, השאיפות והמטרות שלנו. אנחנו לא מספיק מנוסים. אין לנו מספיק אמונה בעצמנו. היצירה שלנו לא טובה מספיק.
אבל מה זה בעצם טוב מספיק? שמדברים על אמנות, מתי אמן בעל פוטנציאל הוא מוכשר מספיק כדי לצאת לאור? אמנות זה דבר סובייקטיבי. וגם בתחומים יותר אנליטיים, כמו קריירה במדע או בהייטק, תמיד אפשר ללמוד עוד. אבל יש דברים שאי אפשר לדעת אם לא מתנסים בהם. אנשים צוברים ניסיון תוך כדי עבודה.
כדי להאמין בעצמי אני צריכה להתנסות בדברים. הביטחון שלי לא ישתפר אם אדחה דברים שאני רוצה לעשות. כולנו מתחילים בלי ניסיון. אין שום דבר רע ביצירה שהיא לא הכי טובה שאפשר. גם מוזיקאים מאוד מצליחים התחילו מהתנסות, מעשייה, מאמונה בעצמם גם כשלא הכל היה מושלם, וכשאפילו הם לא היו יכולים להעריך במה הם יכולים להשתפר. כשלקחתי קורסי משחק באוניברסיטה, היינו צריכים להציג אחד בפני השני ולקבל ביקורת על קטעים חובבניים שיש בהם הרבה מה לשפר. אני בקושי זוכרת את הקטעים עצמם. אני זוכרת את האנשים, עם מי הרגשתי בנוח, איך בהדרגה התחלתי להאמין בעצמי וליהנות מהשיעורים. צברתי ניסיון גם כשלמדתי להרפות מהציפייה לשלמות. כשהבנתי שאני לא צריכה להוכיח את עצמי בהווה, אלא פשוט לעשות. דברים קורים. צריך להתחיל אותם ולתת למומנטום לעשות את שלו. וכשאנחנו מתנסים בדברים אנחנו בו זמנית לומדים להאמין בעצמנו.
אז מה למדתי? שזה בסדר שהאתר הזה לא יהיה מושלם. שכדי לשפר דברים קטנים באתר אני צריכה קודם כל לכתוב ולקבל מזה מוטיבציה לעשות את שאר הדברים. ושמותר לי לחיות ולהתנסות, גם אם לא הכל מושלם. האמונה והניסיון יבואו, רק צריך להתחיל.
Photo by Sanah Suvarna on Unsplash
16 Comments
כבר לא יודע
מה את עושה לנו טיזינג מישרא לכאן? 😉
לדעתי אי אפשר לעשות מושלם בכל מקרה. האתר, כמו הבלוג, כמו החיים האמיתיים, אף פעם לא יהיה מושלם, תמיד יש לאן לשפר, תמיד יש מה לעשות.
זה מזכיר לי שבצבא כשהיינו עושים מטווחים הייתי ממש טוב, אז אמרתי לקצין שלי (שהוא בן מחזור) שיפסיק לשלוח אותי למטווחים. הוא אמר לי שאין דבר כזה, אם כולם עושים 5 כדורים ב15 שניות, אז אני אעשה ב13, ואם אני מצליח ב13 אז ב10. תמיד יש מה לשפר…
cutiepieblogx
צבא זה לא הגיוני בכל מקרה חח
אבל אני מבינה את מה שאתה אומר. יש לי נטייה להשוות את עצמי למנוסים ממני וכמה זמן ייקח לי להיות כמוהם. אין באמת טעם בזה, סתם מייאש.
כן, אני רוצה שהשניים מישראבלוג ייכנסו לפה 🙂
כבר לא יודע
אני לא יודע איך עושים תגובה לתגובה, אז אני מקווה שאני עושה את זה נכון. בכל מקרה… הנה יש לך 50% הצלחה אם הבאת אותי לפה, את בדרך לשלמות!
cutiepieblogx
חח יש!
זהו, אין פה תגובה לתגובה. אני יכולה להוריד תוסף שכן יהיה בו. אבל יש לי כבר הרבה תוספים. טוב נראה
כבר לא יודע
אני מבין. טוב נסתפק בזה בינתיים, אמרנו שאין מושלם :]
שיק
שמעתי פעם משפט חשוב “העולם מריע למעשים ולא למחשבות”….אני באמת חושבת שתוך כדי עשיה אנחנו משתפרים. והאתר שלך נראה יפה ומזמין…. בהצלחה.
cutiepieblogx
תודה! 🙂
The Ripper
שמח לראות אותך כותבת פה, קיוטי-פאי 🙂
ממש מקווה שתמשיכי לכתוב כאן גם כן, כי בישראבלוג החלטתי שאני לא הולך להגיב עד שהאתר לא יחזור עם כתובת HTTPS,
נ.ב. אני מחכה גם ש’כבר לא יודע’ גם יכתוב באתר משלו
אפי
אני כל כך מסכימה עם זה! אם השאיפה לשלמות מעכבת אותנו זה ממש חבל, כי אפשר להשיג דברים מאוד יפים גם עם ״טוב מאוד״, וחבל שלא לפרסם. בלוג ואתר אינטרנט זה דבר חי ותמיד אפשר לתקן ולשפר.
בכל מקרה, הכי מגניב זה שהגעתי לכאן מישראבלוג😊 נעים להכיר!
cutiepieblogx
טוב לדעת שאנשים נכנסים 🙂
יעל רם
מסכימה עם הכל! פוסט מדויק וקולע לתחושות שלי 🙂
cutiepieblogx
תודה!
הדסה
מהממת את !! 😇 באמת נכון! כל מילה !! 💕
שתמשיכי ותצליחי בדרך הטובה שלך💫
cutiepieblogx
תודה 🙂
Maayan
ככותבת ששנים העדיפה לכתוב על אחרים מעל עצמה ולקח לה הרבה מאוד זמן לכתוב חומרים אישיים בגלל החשש מהחשיפה ושזה לא מקצועי מספיק אני ממש מזדהה! לא פחות חשוב מהמטרה זה לדעת ליהנות מהדרך וכן גם לעשות טעויות ולשפר תוך כדי תנועה. מה גם שהיו לי מקרים שדווקא הדברים שכתבתי והייתי לא שלמה איתם קיבלו פידבקים ממש טובים והצליחו לגעת באנשים. להיות אובייקטיבי.ת כלפי הכתיבה או היצירה של עצמך זה על גבול הבלתי אפשרי ולרוב כמאמר דודו טסה: “עדיף כשלון מפואר מחלומות במגרה” 🙂
Cutie Pie
אני גם שמה לב שכשאני בתוך התהליך של הכתיבה (או היצירה באופן כללי), החסרונות מאוד בולטים לעין. וכשאני מסתכלת ממרחק של זמן על מה שיצרתי אני יכולה לראות את זה בצורה יותר אובייקטיבית, וגם תהליך השיפור (אם יש אפשרות לשיפור) זה הרבה פחות רגשי ויותר טכני. בזמן האחרון אני עורכת את הפוסטים היותר ישנים שלי וזו דרך טובה להתבונן בחמלה על דברים שיצרתי, הם לא היו כל כך “נוראיים” כמו שחשבתי אז…