הרבה פעמים כשאנשים צעירים ממני מדברים על הבעיות שלהם יש לי דחף לומר להם – אתם ממש צעירים, זה יסתדר, אתם לא יודעים מה צופן העתיד. הרבה פעמים אני גם מקטינה בחוכמה של אנשים צעירים וביכולות שלהם להבין דברים. אבל אני חושבת שבגרות וחוכמה לא בהכרח תלויים בגיל. לצערנו קמטים לא בהכרח נותנים חוכמה, הם רק קמטים.
יש הרבה צעירים חכמים. הדור הצעיר היום מאוד מודע לעצמו, לטוב ולרע. ואני חושבת שלומר – אתם צעירים, הכל בסדר, זו נחמה שלא באמת מנחמת. אולי נראה לנו שיש לצעירים פחות בעיות, הרי כולם מנסים להישאר צעירים. אבל זה יכול להישמע מתנשא. לומר להם – הכל בסדר, יש לכם זמן לטפל בזה, כשתגדלו תבינו יותר.
החיים קשים גם אם אתה צעיר
גם אני צעירה ביחס למישהו אחר. וגם אני זוכרת איך זה להיות ילדה אבודה שלא מוצאת את עצמה. הסבל לא היה פוחת אם היו אומרים לי שמתישהו אמצא את עצמי. העובדה שלא הבנתי שיכול להיות אחרת, לא היה קשור לגיל אלא לניסיון. חוץ מזה, יש הרבה מבוגרים שעדיין לא מצאו את עצמם. להרבה מבוגרים יש בעיות בביטחון העצמי. וגם אני בתור בוגרת מגלה על עצמי דברים חדשים.
סבלתי הרבה כשהייתי צעירה. לא ידעתי שיש לי בחירה בחיים האלה. לא ידעתי הרבה דברים. אבל לומר למישהו צעיר שיש לו זמן למצוא את עצמו, זה לא מטפל בבעיה עצמה.
מערכת החינוך זו בעיה לא פשוטה
לצעירים היום יש הרבה בעיות להתמודד איתן. מערכת החינוך לא באמת מחנכת. למקבלי ההחלטות לא באמת אכפת מהבריאות הנפשית של התלמידים. אני עברתי 12 שנים עם חוסר ביטחון ובקושי קיבלתי עזרה, למרות שבהרבה מהזמן הסתובבתי לבד בהפסקות. מערכת החינוך לא פועלת כדי שתלמידים יגדלו ויהיו בעלי חמלה לעצמם ולאחר, שיאמינו בעצמם ויידעו מה היכולות והחוזקות שלהם. אין לה דרכים להכין צעירים לקבל החלטות עצמאית. היא לא מכינה אותם לגמישות מחשבתית ביחס לחיים ולבעיות שיהיו בדרך. היא לא דואגת שהתלמידים יהיו מודעים לבריאות נפשית שלהם, ולמה שעושה להם טוב.
צעירים יוצאים ממערכת החינוך אבודים, מחכים למישהו שיאמר להם מה לעשות כי זה מה שהם התרגלו אליו. ואז הם מתגייסים לצבא שזה מקום קשוח שלא באמת מתחשב בצרכים שלהם. זה לא פשוט. זה לא פשוט כשכל מה שמלמדים אותך זה לבצע הוראות.
לעשות טעויות
זה טבעי שבגיל צעיר עושים טעויות. אבל חשוב לקבל את הכלים כדי לדעת להתמודד איתן וללמוד מהן. כולנו עושים טעויות. אבל עדיף שיהיו טעויות שלנו ולא טעויות של אחרים שאומרים לנו מה כדאי ומה לא כדאי. אנחנו נדע מה מתאים לנו עם הניסיון, וזה לא בהכרח מה שיתאים למישהו אחר, גם אם הוא מבוגר ולכאורה יודע יותר מאיתנו.
מה אתם חושבים? מה היה עוזר לכם כשהייתם צעירים? ואם אתם עדיין צעירים – מה עוזר לכם עכשיו?
תזכרו שגם אם אתם צעירים מאוד אפשר ללמוד מכם המון. אני יכולה ללמוד מכם המון.
הגיע הזמן שנקשיב לצעירים.
Photo by Jesús Rodríguez on Unsplash
8 Comments
empiarti
את כל כך צודקת. כולם עושים טעויות. בכל גיל. בכל תקופה בחיים. נכון שעם הגיל והניסיון יש לנו אפשרות ללמוד ולהתפתח, אבל יש הרבה שלא באמת עושים זאת. וכמו שאמרת, יש צעירים חסרי ניסיון שמודעים מאד לעצמם ולחיים ויש בתוכם חוכמה פנימית, חוכמה רגשית שממש מעוררת התפעלות.
את צודקת לגמרי גם לגבי מערכת החינוך, גם כיום וגם כאשר ילדיי היו קטנים. כשאני הייתי במערכת החינוך הבליחו פה ושם מורים שהשאירו חותם, שעשו את ההבדל, שראו אותי ואחרים כמותי. אבל הם היו מעטים. המערכת כפי שהיא לא באמת נותנת מענה ובוודאי שלא מכינה אותך לחיים. ילדים ונערים צריכים שיראו אותם, שיעודדו אותם לחשוב בעצמם ולהחליט בעצמם, וכך לא יצטרכו למצוא את עצמם בתום התיכון ובתום הצבא מול תהום ובלי שמץ של מושג מה הם רוצים לעשות עם עצמם בחיים.
Cutie Pie
שמחה שאהבת!
motior
כשאני הייתי צעיר… תלוי מה זה צעיר כשעוד הייתי בבית הספר ובאוניברסיטה (כעתודאי) הייתי צריך יותר תמיכה מההורים שלי. אני משתדל לתת את זה לילדים שלי, אבל אל יודע אם זה מה שנכון.
לדעתי בתי הספר וגם הצבא השתפרו מאז תקופתי ובוודאי מהתקופה של הוריי (אני בן 54) אבל הם לעולם לא יהיו מכוונים לטובת התלמיד/חייל אלא לטובת השגת ציונים טובים וציות לפקודות (בהתאמה
ואני בהחלט מסכים שצריך להקשיה לצעירים ויש הרבה מה ללמוד מהם.
Efrat Ziv
פוסט מעניין. ניסיתי לחשוב איפה עובר בדיוק הגבול בין צעירות ללא צעירות, ובעצם לענות על השאלה שלך בסוף.
אז בתור “פחות צעירה” הייתי אומרת שמה שהיה חסר עבורי היה קלילות. שמישהו יגיד לי להירגע ולהנות קצת יותר מכל רגע “צעיר”.
ומצד שני, בתור אני ה”צעירה” – יש עדיין מקום להנות מהרגעים הקטנים 🙂
תודה על הפוסט מעורר המחשבה הזה 🙂
Cutie Pie
תודה על התגובה 🙂 צעיר ומבוגר זה די סובייקטיבי, הכל יחסי
הילה לוי
העלית פה חתיכת נושא ויופי של נקודה למחשבה. הולכת להרהר לי קצת בשקט.
Cutie Pie
תודה 🙂
אפרת ש
היי חושבת יותר מדי נעים להכיר!
קודם כל אני מסכימה מאוד עם האמירה קשה להיות צעיר. ואת זה הבנתי בעיקר כמבוגרת, כמורה לחינוך מיוחד שמלמדת בני נוער. ראיתי חלק מהקשיים שלהם מבצבצים… לא רק הקושי הלימודי עצמו, אלא גם הקושי לבקש עזרה, הבושה להגיד לא הבנתי או לחליפין הנטיה להגיד לא יודע כלום בלי לנסות אפילו (זה מהמעצבנים במיוחד!).
אין לי זכרונות קשים במיוחד מהתקופה שאני הייתי בגיל הזה, אבל כיום אני מנסה להבין יותר טוב את ילדי הפרטיים ולעזור להם לעבור את התקופות הקשות יותר.
לא התיחסת בפוסט לעזרה של הבית להתמודד עם הקשיים בצעירות. אני חושבת שהבית יכול מאוד מאוד לעזור (או להרוס כמובן). נתקלתי כמורה בילדים מדהימים בעלי יכולת ומוטיבציה ותמיכה אדירה מבית הספר ובד בבד, ההתנהלות בבית היא זו ש”הורידה” אותם והקשתה עליהם להתמודד כראוי עם הקשיים שמסביב.
אז כנראה שצריך איזון – גם הבית וגם בית הספר ובכלל, הסביבה צריכים להכיר בקשיים של הילדים ובני הנוער. גם אם הם לא מבטאים אותם ישירות