אובססיה למשקל – מכתב לזו שרוצה להיות רזה

פורסם לראשונה בישראבלוג בתאריך 17/10/19

**הטקסט כתוב בלשון נקבה אך מכוון לשני המינים**

שלום לך מקסימה.

איך עובר היום? הכל בסדר? מה עשית היום? מה גרם לך לחייך?

כל כך הרבה שאלות שאנשים יכולים לשאול במקום איך רזית, או מה קרה שרזית כל כך הרבה. ועדיין. את לא אשמה, זה אנחנו שפיתחנו אובססיה. זה אנחנו שרואים בן אדם לפי היקפים לפני שאנחנו בכלל שמים לב לאיך הוא מרגיש. זה אנחנו שמחמיאים לאנשים שירדו במשקל לפני שאנחנו מתחילים אפילו לתהות – למה הם ירדו במשקל? אולי הם עצובים ואין להם תיאבון? אולי אנחנו מעודדים הרגלים לא בריאים בלי לשים לב?

זה אנחנו שרואים נשים שמנות מדגמנות, וטוענים שהן מעודדות השמנה. אנחנו לא שמים לב שהתגובה הזו קשורה לאמונות החברה המעוותת שלנו. שגורמת לנשים וגברים מדהימים להרעיב את עצמם ולסכן את חייהם בשם המראה. בחברה כזו אפילו בעלי מקצוע שקשורים לרפואה ישאלו מישהי שמאושפזת בגלל אנורקסיה איך מרזים. גם הם יראו לפניהם משקל ולא מטופל. ואם מישהו שמן לא מרגיש טוב אז כנראה הוא צריך לרזות. כי גם הם חלק מהחברה הזו, אפילו הם לא חסינים בפני דעות קדומות.

יש בך כל כך הרבה מעבר למשקל. למרות שקשה לאנשים לראות. אני רואה. אני רואה שאת בן אדם עם רגשות שרק רוצה שיקשיבו לו. שיקשיבו לכאבים שיש לו בפנים. ואני מבקשת סליחה. סליחה בשם כל אלה ששמים לב אלייך רק כשרואים בצורה חיצונית שמשהו לא בסדר. את לא שקופה, זה רק אנחנו שלא יודעים להתמודד. שלא יודעים לעזור. גם אנחנו מסתכלים על עצמנו במראה ולא מרוצים אף פעם. גם אנחנו רודפים אחרי המראה המושלם. גם אנחנו מקנאים בכל דוגמני האינסטגרם. אז למה שנתייחס אלייך בצורה אחרת, אם זה כבר חלק בלתי נפרד מעצמנו?

זה מאבק יומיומי. לא רק עם מה שקורה לך בפנים, אלא גם עם כל שאר העולם. זה מאוד ברור איך הגעת למצב הזה. אבל זה לא חייב להימשך. כי אין טעם לחכות שהחברה סביבך תשתנה. זה ייקח זמן. בינתיים את צריכה להמשיך לחיות, להמשיך במסע שלך להשתחרר מהכבלים שעוטפים אותך כבר יותר מדי זמן. תקיפי את עצמך באנשים שרוצים לעזור, באנשים שרואים אותך כפי שאת באמת. הצעד הראשון לצאת מכל הרגל שמזיק לנו זה לשאוב אנרגיה מאנשים חיוביים סביבנו, שעם הזמן ידביקו אותנו באמונות שלהם. וכל פעם שמישהו אומר לך משהו פוגע, או שהקול הפנימי קורא לך להרגלים רעים והלקאה עצמית, נסי לפנות לאנשים סביבך שיאמרו לך אחרת.

יש עוד כל כך הרבה דברים שאוכל לכתוב. כי זה כל כך מורכב ומסובך. וייקח לך זמן לצאת מזה, כמו שלקח לך זמן להישאב לעולם הזה. אז רק רציתי שתדעי שאני מאמינה בך. ושיש עוד הרבה הרים שמחכים שתכבשי אותם. ואת צריכה לחזור לזה. לחזור לרעיון שהאוכל נמצא שם לצידך כדי לתת לך אנרגיה למטרות האמיתיות שמחכות לך. יהיו לך עליות ומורדות. וזה בסדר. ובסופו של דבר תהיי מודל לחיקוי לאחרים, שיראו אותך בתור הדוגמה לכך שאפשר לצאת מזה. את לא רואה את זה עכשיו. אבל זה יקרה.
שלך, באהבה.