לאחרונה שמתי לב שהרבה מחוסר הביטחון והיחס שיש לי למראה שלי, בא דווקא מנשים אחרות. נשים הן אלה שאומרות בקול איך הן מרגישות בקשר למראה של אחרים, מציינות אם מישהי יפה לדעתן, אם מישהי רזתה לאחרונה. גברים סטרייטים הרבה יותר נזהרים במה שהם אומרים בפומבי, גם אם בראש הם שופטים.
דווקא נשים שאמורות בתיאוריה להתנגד לעודף הפוקוס על מראה חיצוני, שפוגע בעיקר בהן, אלה שאמורות לצעוק “לעזאזל עם הפטריארכיה”, הן אלה שנכנעות ומדקלמות פעם אחר פעם “אישה צריכה להיות מטופחת”.
כנראה שאם אתה לומד להיות ביקורתי כלפי עצמך, אתה גם יותר ביקורתי כלפי אחרים.
