business-man-with-watch
העצמה גברית

העצמה גברית – יש מקום לגברים בפמיניזם המודרני

כל הגברים הם מטרידים בפוטנציה. אנסים בפוטנציה. מתעללים בפוטנציה. פושעים בפוטנציה. צריך ללמד גברים לשלוט בעצמם. צריך להזהיר אותם וללמד אותם להתייחס לנשים בכבוד. רק שיש בעיה קטנה. הגברים האלה היו פעם ילדים. ילדים שלימדו אותם לא לבכות. לא להיות רגשנים. לא להיות נמושות. לעמוד על שלהם. להתעקש. להיות חזקים. מגיל קטן הם למדו לשמור בבטן. אז עכשיו אתם רוצים ללמד אותם שליטה עצמית? ללמד אותם לפחד מהצל של עצמם? צריך לתת לכעסים, למרמור, לציניות שלהם מקום. כי זה נובע מאיפשהו. זה לא נוצר יש מאין. ללמד אותם שלרגשות שלהם יש מקום, והקשיים שלהם לא סותרים קשיים של נשים. יש מקום להעצמה גברית.

גברים לומדים מגיל קטן איך להתנהג

לצערנו הרב יש עדיין הרבה הורים שמלמדים את הבנים הקטנים שלהם לא לבכות. ילדים בוכים הרבה, זה טבעי. מה שלא טבעי זה להתייחס באמפתיה וקבלה לילדות קטנות שבוכות אבל לחשוב שאת הבנים צריך “להכין לחיים”.

בכלל, יש נטייה להלחיץ הורים בקשר לילדים שלהם והיכולות שהם אמורים להגיע אליהן בכל גיל. כל פעם שהילד מראה פחד ממשהו חדש, או שהוא נדבק להורה בגן המשחקים, או שהוא בוכה בלי הפסקה. ישר ההורה/דוד/חבר של המשפחה קופץ למחשבות (ומשתף אותן עם שאר המבוגרים) – מה הילד יעשה כשיגיע לבית הספר? לתיכון? לצבא? ללימודים גבוהים? ההורה אמור להיות אי של שקט שהילד יכול לחזור אליו מדי פעם בין כל הבלגן. במקום זה הוא הופך להיות חלק מהלחץ.

ילד וילדה שיגדלו לעתיד טוב יותר, אני מקווה

העולם שלנו גם ככה מלחיץ. במדינה שלנו בני 18 מתגייסים לצבא מיד אחרי שסיימו את מבחני הבגרות. זה בכלל לא פשוט להיות גבר צעיר שמעודדים אותו להתגייס לקרבי, בלי שהוא יכול לשקול לעומק את ההשלכות הנפשיות ארוכות הטווח שיכולות להיות מהחלטה כזו. לא מעט אנשים מתגייסים ליחידה קרבית ומתחרטים. יש כאלה שסוחבים איתם טראומות קשות מהשירות הצבאי. אבל זה קשה לבקש עזרה, או להתמודד עם תחושת הכישלון של נשירה מיחידה קרבית, כשכל השאר מסתדרים ומתגברים על הקושי. לפחות כך נראה.

אין העצמה גברית בפייסבוק

הגברים הם חלק בלתי נפרד מהשיח על פמיניזם, ולא רק ביחס לנשים אלא גם ביחס לעצמם. קבוצות על פמיניזם בפייסבוק מיועדות לנשים ומדברות על נשים. זה בסדר, אבל בפועל זה יוצר אנטגוניזם של נשים לבעיות של גברים. קל לראות את כל הפוסטים על רצח של נשים, התעללות בנשים, הטרדות מיניות וכו’, ולפתח כעס למין הגברי. אבל האמת היא שיש קבוצה ספציפית של גברים בעמדות כוח שמשתמשים במעמדם כדי לנצל אנשים ונשים בדרגה חברתית נמוכה מהם. רוב הגברים חשים חוסר אונים כמו הרבה מהנשים בקשר לפתרון בעיות, במיוחד כשאין להם מקום בטוח להביע אותן. אין להם את אותם הקשיים אבל יכולה להיות להם את אותה תחושת חוסר אונים.

הכתבות על רצח נשים וכל הבעיות של נשים בחברה לא אמורות ליצור תחרות של מי סובל יותר. ובטח שלא אמורות להשתיק גברים בקשר לדיבור על הבעיות שלהם. צריך ליצור חברה עם העצמה גברית. אחווה גברית. מקום בטוח שבו גברים יכולים לבטא את עצמם. עברנו כברת דרך בקשר ליצירת דיון על הבעיות של נשים בחברה. עכשיו צריך לחשוב גם על הגברים.

הם רק נראים קשוחים

בסרטון הבא נעשה ניסוי קצר ובו גבר ואישה שיחקו שתי סצנות של זוג בריב שנגרר לאלימות פיזית. בפעם הראשונה האישה היא המתעללת, ובשנייה התפקידים מתחלפים:

בסרטון רואים שיחס העוברים והשבים לאשה המתעללת הוא הרבה פחות נוקשה מלגבר. אנשים לוקחים את זה הרבה פחות ברצינות. בנוסף, אחרי שהאישה התנהגה בצורה משפילה לגבר, האנשים ברחוב נשאלו למה לדעתם זה קרה. כל סיבה שהם נתנו הייתה קשורה להתנהגות של הגבר. 

צריך להבין שכוח פיזי וחוסן נפשי הם שני דברים שונים לחלוטין. גברים יכולים להיות קורבנות של התעללות, ונשים יכולות להיות מתעללות. ואם כבר מדברים על מערכות יחסים – לנשים גרושות באופן כללי הרבה יותר לקבל משמורת על הילדים מבתי משפט. ילדים עד גיל 6 נמצאים במשמורת האם כברירת מחדל, מסיבה שלא ברורה לי. בהרבה מקרים הגבר יצטרך לשלם מזונות לאישה שתגדל את הילדים והוא יהיה הרבה פחות נוכח בחייהם. זה עוד משהו שפחות מדברים עליו, כנראה בגלל יחס הדת  בארץ לנשים גרושות וחוסר הטיפול בסרבני מזונות.

guy-with-dumbbells
שרירים לא בהכרח אומרים שיש לך חוסן נפשי

העצמה גברית – היחס שלנו לגברים צריך להשתנות

זה מתכון לאסון ללמד בנים מגיל קטן לשמור בבטן, ואז כשהם גדלים לצפות מהם לא להיות מתוסכלים ולא להתלונן כי יש להם פריבילגיות שאין לנשים. זה יכול להיות אפילו מסוכן, כי התסכול צריך לצאת איכשהו. במקרה הטוב הוא יוצא במילים, למשל בטרולינג באינטרנט. במקרה הרע הוא יכול להתפתח לאלימות מילולית ופיזית שנובעת מתסכול שלא התייחסו אליו. אני חלילה לא מצדיקה אלימות, בשום צורה. אבל הדרך שבה החברה מתייחסת לגברים גורמת לתסכול הזה לגדול, גורמת להם להמשיך לשמור בבטן, ויוצר את התוצאה ההפוכה ממה שהתכוונו אליו.

תנו מקום לבנים ולגברים שבחייכם להוציא את התסכולים שלהם, התלונות שלהם, הבכי שלהם. הם צריכים מקום לפרוק בו. אני מקווה שיתפתח שיח על מה זה אומר להיות גבר בחברה שלנו היום. אני כל כך רוצה שכשהבנים הקטנים במשפחה שלי יגדלו ואדבר איתם על זה, הם לא יבינו על מה אני מדברת. אבל כרגע אנחנו די רחוקים משם.

Photo by Jeremy Beadle on Unsplash

14 Comments

  • הדסה

    מהממת!!! כלכך אהבתי את ה׳קול׳ האחר השונה שיש בו כלכך הרבה🙏🏻❤️❤️

  • arikbenedek

    הצעה לשינוי –
    כל הנשים הן מטרידות בפוטנציה.

    אנסת בפוטנציה.

    מתעללות בפוטנציה.

    פושעות בפוטנציה.

    צריך ללמדנ שים לשלוט בעצמם.

    צריך להזהיר אותן וללמד אותן להתייחס לגברים בכבוד.

    את שלי אמרתי.

  • motior

    נושא מורכב עם מטען של אלפי שנים או יותר…
    בתור גבר שבאמת מאמין בשוויון בין נשים וגברים אני חושב שבמציאות באמת גברים יותר אלימים מנשים – לא יודע אם זה חינוך או גנים או גם וגם.
    זה לא אומר שאין נשים אלימות,אבל כנראה שפחות.

    הדבר היחיד שאני בטוח בו הוא שאין פתרון קסם.
    כמו שאני אומר לבת שלי: מצב הנשים בארץ ובעולם השתפר מאוד – אבל עוד יש הרבה מקום לשיפור.

    ובאמת השאלה מהו גבר או מיהו גבר היא שאלה קשה.

  • empiarti

    את כל כך צודקת, הכל מתחיל בילדות, ביחס השונה של ההורים, הגננות, המורים, כווווווולם לבנים ולבנות. חשוב לאפשר לילדים (כולם) להביע רגשות, להביע עלבון, כאב, התרגשות, שמחה. חשוב להקשיב לילדים, חשוב לתת תוקף לרגשות שלהם, למחשבות שלהם, לרצונות שלהם. בנים ובנות – לא צריך להיות הבדל. חייבים להגביר את המודעות אצל המבוגרים לגבי זה. חשוב להבין גם שמה שילדים קולטים עוד יותר מהכל הוא היחס בין ההורים עצמם. אם יש כבוד והקשבה ושיוויון בין אמא לאבא, זה משפיע על חינוך הילד הרבה יותר מאשר מה שההורים אומרים או מנסים ללמד. הדוגמא האישית, איך שאנחנו חיים – זה מה שמשפיע הכי הרבה על ילדינו.
    ועוד משהו – אני מאמינה שכל בני האנוש בעלי פוטנציאל לאלימות – זה פשוט בא לידי ביטוי באופן שונה כנראה אצל בנים ואצל בנות, ובכלל אצל בני אדם שונים. מניסיוני בנים תוקפים באופן ישיר יותר, ואצל בנות זה יותר בעקיפין. אבל שוב – אולי הבנים והבנות שהכרתי כבר מראש קיבלו יחס שונה וחינוך שונה מהינקות והילדות ולכן האלימות שלהם באה לידי ביטוי בדרכים שונות.
    בכל מקרה זה פוסט מאד חשוב. תודה לך

  • shik100

    אני מניחה שלתהליכי החיברות מגיל צעיר יש השפעה על התנהגויות לצד כנראה מטענים גנטיים. בחברות אלימות יותר גם האלימות נגד נשים תהיה גבוהה יותר. באופן אוטומטי החלשים פגיעים יותר בסביבה אלימה. אז כן. חינוך. חינוך לכולם. התנהגויות לדוגמה עי הסביבה הבוגרת. וגם התייחסות לבנות כשוות בלי מסרים סותרים. לא מספיק להגיד לבנים שמותר להם לבכות ולהביע רגש…

  • The Brain in the Jar

    מדהימה. חייבים יותר פוסטים כאלה ושיח על זה. השיח שלנו על ‘בעיות של גברים’ או “איך נשים פוגעות בגברים” הוא מזוהם, והרבה פעמים דווקא בגלל האנטי-פמיניסטים. אותם אנשים שמשתמשים בבעיות של גברים כדי להתנגח בפמיניזם – כמו בן שאפירו לדוגמה – לא מאפשרים לגברים כמוני לדבר על הבעיות האלה. כי הם יצרו שיח שבו כל דיבור על ‘בעיות של גברים’ זה טענה נגד פמיניזם, למרות שהדברים לא חייבים להיות מנוגדים בכלל.

    רוב התמותה במקומות עבודה זה גברים. למה לדבר על זה זה בהכרח אנטי-פמיניסטי או לשנוא נשים? אני מתכוון, אני לגמרי רוצה להאמין שנשים לא רוצות שנמות בעבודה כל הזמן. זה קצת כמו שאני רוצה להאמין שגברים לא רוצים שנשים יאנסו.

    יש לי המון מה להוסיף כי אני גבר לא מסורתי שחשב המון על הענין הזה. מגדלים אותנו מגיל קטן להיות חסונים ריגשית. אסור לנו להרגיש או להביע שום דבר, בשום אופן, בשום מקום. זה ידוע שלגברים דווקא אין רשתות תמיכה כמעט בכלל. אני לא הבנתי שהותקפתי מינית על-ידי האקסית שלי (שאגב, היתה צעירה ממני!) עד 5 שנים בערך אחרי האירוע.

    יש ציפיה מוגזמת של אחריות ואקטיביות. בחיזור ודייטינג, הגבר הוא האקטיבי, הוא הבוחר, הוא המציע וקובע איפה נפגשים. זה אומר שהוא אף פעם לא object of desire. אסור לנו להיות פאסיביים. אסור לנו לבקש שידאגו לנו. בכללי זה לא מרגיש שיש איזה דאגה כלפינו אם משהו קורה לנו. מחקרים מראים שזה מגיע למחלות נפשיות קשות, כגון סכיזופרניה / אוטיזם / דיכאון, נשים דווקא במצב יותר טוב מגברים כי דואגים להן יחסית יותר.

    הציפייה המוגזמת שאנחנו אקטיביים, אחראיים להכל זה גם בעצם האשמת קרבן. לא הבנתי שהותקפתי מינית, כי איך יכול להיות שגבר יותקף? הרי היא היתה צעירה ממני, לכן אמורה להיות במעמד חלש יותר ולא הגיוני שהיא יכולה להפעיל עלי לחץ. אני אמור להיות אחראי להכל, לא?

    כשמגדלים גברים כל הזמן במצב של “או שאתה אקטיבי גיבור או שאתה כלום”, אתה מסליל אותם לאלימות. אני מאמין שהסיבה שרוב המוזיקה הכבדה והעצבנית היא של גברים היא בגלל שגברים לומדים מהר מאוד שקשה להם לתפוס תשומת לב. הם לא יכולים להיות ‘יפים’. הם צריכים להיות בולטים בקטע מוגזם. אז אם אתה לא עם קול מושלם, אתה בכוונה תעשה מוזיקה על רצח ותשחיט סמלי דת על הבמה. כי רק אז ישימו לב אליך.

    אנשים לומדים דרך הסביבה ודרך איך שמתייחסים אליהם. אם אנחנו מתייחסים בכל-כך אגרסיביות ונוקשות לגברים, ברור שהם ככה יתייחסו לנשים. באיזהשהו מקום, איך שגברים מדברים לקרבנות של תקיפה מינית – “את מגזימה, את דרמטית, זה אשמתך, יכלת לברוח” – זה בדיוק איך שדיברו לאותם גברים כשלהם היה קשה.

    הדבר הכי לא פוליטיקלי קורקט בנושא הזה, שהמון פעמים נשים מתחזקות את הציפיות האלה בלי לשים לב. זה לא “בנות אוהבות מניאקים” מן הסתם, אלה באיך שהן מתייחסות לגברים כשגברים נפתחים מולן ריגשית, או שהן פסיביות בצורה מוגזמת בקשרים שלהם עם גברים. המוח שלי כבר קצת נוזל אז קשה לי לחשוב על עוד דוגמאות כרגע.

    הפתרון הוא אבל לא הצד הקיצוני של אנטי-פמיניזם, לא להגיד “הפמיניסטיות האלה משוגעות, צריך לחזור למה שהיה פעם”. להפך – אני רוצה להשתמש בכלים של הפמיניזם, איך שהן פירקו וביקרו את החברה כדי לפרק את הגבריות המסורתית. אני דווקא עשיתי כל מיני קורסים במגדר באוניברסיטה (כתבתי מיני-סמינר על הייצוג של האמא במוזיקה של אמינם! היה כיף) ויש שם עושר אינטלקטואלי מטורף. אני מאוד אוהב את התנועה הפמיניסטית, ואני לוקח ממנה השראה כשאני מבקר את איך שהחברה – כולל נשים – מבנים גבריות.

    אבל לאורך כל הדרך אני לא מוכן לסמן נשים כאויב שלי. אני רוצה לשבור את המעגל.

    • Cutie Pie

      כתבת הרבה דברים יפים, אפשר לכתוב ולדבר המון על הנושא הזה. חבל שעושים את זה כל כך מעט.
      אני שמה לב להרבה מהדברים האלה אצל סטנדאפיסטים גברים, בעיקר ישראלים. שהם מדברים על מה שמקובל, קוראים לנשים אובר-רגשניות ואובר-דרמטיות, אבל מותר להן. מותר להן לצעוק ולהתעצבן על גברים כי הן “הורמונליות” או כי הן במחזור וכו’. במקום לומר את האמת, שזו בעיה, שלצעוק ולהתעצבן על הגבר באופן קבוע בזוגיות זו לא אמורה להיות הנורמה. ולעומת זאת הסטריאוטיפ של גבר הוא מישהו נכה רגשית, שלא מבין את ה”היסטריה” של נשים כאילו הוא רובוט שלא יודע מה זה רגשות. והם מנציחים את הבעיות האלה גם בקרב הקהל שבא לצחוק ולהסכים עם זה, וגם במערכות היחסים של עצמם. זו דרך לטאטא הרבה מזה מתחת לשטיח ולהתכחש לזה שיש פה משהו שצריך שינוי.

השאר תגובה

הירשמו לרשימת התפוצה!

הכניסו פרטים וקבלו עדכונים על פוסטים חדשים לפני כולם​

הירשמו לרשימת התפוצה!

הכניסו פרטים וקבלו עדכונים על פוסטים חדשים לפני כולם​