אז מי אני באמת?
אני מלאה בניגודים.
מלאה בפחדים אבל עדיין נלחמת.
אוהבת שירה, ריקוד ותיאטרון אבל יש לה פחד במה.
בעלת השכלה מדעית אבל לא מספיק בשביל להגיע לעמדות מפתח.
מתעסקת בהרבה דברים ועדיין לא מרגישה מספיק טובה באף אחד מהם.
חסרת ביטחון אבל מלאה באומץ שאין לה מושג מאיפה הוא יוצא.
אוהבת להביע את עצמה בכתב אבל פוחדת להיחשף.
רוצה שהרבה יקראו את מה שיש לה לומר. אבל לא רוצה להיות אושיית פייסבוק או סלב שלא מסוגלת ללכת ברחוב בלי שיכתבו עליה שטויות.
הפרטיות שלי חשובה לי. אבל האם אפשר בכלל להיות בן אדם פרטי אם נהיים מפורסמים?
בגלל זה אני כותבת בשם עט.
מופיעה בכל מיני מקומות קטנים אבל לא הולכת לאיזו תוכנית ריאליטי כישרונות שתעשה אותי מפורסמת תוך שבוע.
מתכתבת עם לא מעט אנשים דרך פלטפורמות וירטואליות. אבל במציאות קשה לי לתחזק חברות קרובה עם יותר מכמה אנשים בודדים כי זה לוקח ממני אנרגיות.
האם יש מקום לאנשים כמוני בעולם הזה? אנשים שמופיעים או כותבים ובסוף היום חוזרים לבית שלהם, למשפחה והכלב, ואף אחד לא באמת מתעסק בהם יותר מדי? נראה כאילו כל מי שרוצה לעסוק באמנות רוצה להתפרסם ולא אכפת לו לאבד את הפרטיות. אבל במציאות זה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו.
נראה כאילו כל יום שעובר אני מגלה מה טוב לי, לאט לאט. בוחרת אם ומתי להיחשף, בהדרגה, בדרך שלי.
